פסק-דין בתיק ס"ע 43613-01-11

1.         בפנינו תביעת התובע, מר שלמה  ניסן נגד הנתבעת - בר בורגר בע"מ , לתשלום פיצוי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע ודמי הודעה מוקדמת אשר יסודם בסיום  יחסי העבודה בין הצדדים.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת:

2.         הנתבעת מפעילה מסעדה בשם "אגאדיר הרצליה".

3.         התובע החל עבודתו בנתבעת כעובד כללי ביום 1.3.08. החל מחודש 7.09 עבד התובע כמנהל המטבח במסעדה.

4.         במסגרת תפקידו כמנהל המטבח, נדרש התובע לבצע עבודות מטבח יחד עם צוות המטבח במסעדה. בנוסף, היה אחראי על סידור העבודה של עובדי המטבח, כמו כן במסגרת תפקידו היה עליו לתן מענה לכל בעיה אשר התעוררה במהלך העבודה.

5.         לתובע אושרה חופשה  בחודש יוני 2010 לצורך נסיעה לחו"ל .

6.         עובר לנסיעה הנתבעת שילמה לתובע סך של 2,000 ש"ח כסיוע ברכישת כרטיס טיסה וכן נתנה לתובע הלוואה בסך של 3,000 ש"ח. התובע אמור היה להשיב לנתבעת את סכום ההלוואה עם חזרתו ארצה.

7.         הצדדים חלוקים באשר למועד המדויק בו היה על התובע לשוב ארצה.  עם זאת אין מחלוקת כי התובע שב לעבודה באיחור. 

העדים:

8.         מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת העיד מר עופר יעקוב - סמנכ"ל כח אדם בנתבעת (להלן- עופר).

דיון והכרעה:

9.         המחלוקתהעיקרית בין הצדדים המשליכה ישירות על מכלול רכיבי התביעה הינה נסיבות סיום העסקת התובע. האם כטענת התובע סולק מהעבודה בתאריך 11.7.10,  או שמא  כטענת הנתבעת, התובע זנח עבודתו ולא שב לעבודה חרף בקשותיה המפורשות והמידיות בכתב ובעל פה.

10.        לטענת התובע היה עליו לחזור ארצה ביום חמישי ה -  8.7.10. עקב תקלה במטוס, התעכבה חזרתו ארצה ב- 24 שעות על כן, נחת בישראל ביום שישי 9.7.10 בשעת הבוקר המוקדמות. מיד לאחר הנחיתה התייצב התובע לעבודה בשעה 8.30 בבוקר, סיפר לחבריו לעבודה על העיכוב בטיסה והחל בעבודות במטבח לקראת השבוע הבא. מאחר וסידור העבודה לאותו סופשבוע כבר נקבע, הכין התובע את סידור העבודה לשבוע הבא והלך לביתו בסביבות השעה 12.00.

עוד טען התובע כי ביום ראשון ה- 11.7.10 הגיע למסעדה בשעות הבוקר והחל בעבודתו השוטפת. בשעה 12.00 לערך הגיע למסעדה מר איתן טרבולס, מבעלי הנתבעת (להלן- איתן) אשר שאל לפשר מעשיו במסעדה והבהיר כי עליו ללכת הביתה. התובע ביקש לברר עם הוא מפוטר אולם לא קיבל תשובה. לאחר מספר דקות שב איתן והודיע לתובע כי עליו לשחרר את אחד מעובדי המטבח בשל עודף עובדים. התובע ניסה להסביר כי ציוות מראש מספר עובדים נמוך למשמרת מאחר והיה זה יום ראשון בשבוע. לטענת התובע, איתן התרגז והורה לו לעזוב את מקום העבודה על כן נאלץ לעזוב את מקום העבודה בבושת פנים. עוד באותו היום התקשר עופר, סמנכ"ל כח אדם בנתבעת, אל התובע ושאל מה קרה. התובע סיפר כי פוטר מעבודתו וביקש את עזרתו לשוב לעבודה אולם עופר השיב כי לא יוכל לעזור מאחר וההחלטה בידי איתן בלבד.

למחרת ביום 12.7.10 שלחה הנתבעת לכתובת הוריו בבאר שבע , מכתב בדואר רשום. לטענת התובע המכתב נשלח לבאר שבע שעה שהנתבעת ידעה כי בתקופה הרלבנטית התגורר בהרצליה. אמו של התובע קיבלה את המכתב ביום 18.7.10 והודיעה לתובע על קבלת המכתב.  התובע הגיע לבאר שבע לאחר כשבועיים , קרא את המכתב ופנה לעורך דין על מנת לברר זכויותיו. ביום 2.8.10 שלח ב"כ התובע (דאז) מכתב לנתבעת (להלן: "מכתב דרישה") .

11.        מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא שב לעבודה במועד, על כן נאלצה לשבץ את עובדי המטבח על בסיס יומי חלף בסיס שבועי, כאשר כל יום נערך סידור עבודה ליום למחרת. ביום 10.7.10 נערך סידור עבודה ליום 11.7.10 אשר לא כלל את התובע מאחר ולא ניתן היה לדעת מתי ישוב מחופשתו, אם בכלל. התובע הגיע לעבודה ביום 11.7.10 והחל לעבוד, למרות שלא שובץ לעבודה. איתן אשר נכח במקום והבחין כי יש במטבח עובד מיותר פנה לתובע וביקש לשחרר את אחד העובדים ובעקבות זאת פרץ ויכוח בין התובע לאיתן לאחריו, עזב התובע את העבודה בעיצומה , על דעת עצמו ומתוך התעקשות ועמידה על דעתו כי אין צורך לשחרר עובד.

האם הוכח כי התובע לא שב לעבודה במועד אשר נקבע על ידי הצדדים ?

12.        נקדים ונאמר כי גרסת התובע באשר למועד בו אמור היה לשוב לעבודה רצופה סתירות המשליכות על מהימנות גרסתו, כפי שיפורט להלן.